למה רוב החיממים לשימוש בחוץ נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
יש סוד קטן לגבי חיממים מסוג IP55: הם כמעט אף פעם לא נהרסים בגלל שהרכיב החיממה נשרף. בדרך כלל, הסיבה האמיתית היא המקום בו החוטים נכנסים למארז של החיממה.
חשבו על זה – החיממים האלה נמצאים בחוץ. הם עוברים מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות ספורות. דבר זה יוצר אפקט של “נשימה” – החיממה מתחממת, מתרחבת, וכשהיא מתקררת, היא יונקת את האוויר הלח דרך כל סדק קטן בחוטים.
המאבק נגד חום ולחות
החוטים הם תמיד החולייה החלשה ביותר. אם משתמשים בחומרי הדבקה זולים, הם פשוט מתייבשים ונשברים. כשהאטימה נעלמת, חמצן ולחות יכולים להגיע ישירות לנחושת.
זה הרגע שבו הדברים נהיים קשים – החוטים מושחרים, הבידוד נהרס, והכל מתחיל להתפורר.
כדי למנוע זאת, אנחנו לא משתמשים בפתרונות זולים. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון איכותיים שעמידים בפני חום. זה מונע מהחוטים להתרופף. המטרה היא לוודא שהרכיבים הפנימיים של החיממה יישארו מוגנים, ללא קשר לתנאי מזג האוויר הקיצוניים.
למה “מספיק טוב” אינו מספיק
תראו הרבה חיממים שטוענים שהם בעלי רמת אטימה IP55, אך למעשה הם משתמשים רק בחומרי אטימה פשוטים. אלה לא עומדים בעומס.
אנחנו עושים זאת בדרך שונה – קודם יש אטימה מכאנית, ואחר כך שכבה של חומר אטימה עמיד בפני חום.
למה לעשות את זה? כי אם לחות חודרת פנימה, זה עלול לגרום לקצר חשמלי. זו בעיה בטיחותית חמורה, והדרך היחידה למנוע זאת היא להשתמש בחוטים איכותיים.
החלק הקשה
יש בעיה אחת – ככל שהאטימה טובה יותר, כך קשה יותר לחוטים לפלוט חום. אם משתמשים בחוטים דקים באטימה איטומה, החוטים עלולים להתחמם יותר מדי מבפנים.
לכן, אנחנו משתמשים בחוטים בעלי עובי גדול יותר. הם יכולים לעמוד בחום בלי להישבר. המטרה היא למצוא את האיזון הנכון בין אטימה מושלמת לבין יכולת של החוטים לנשום ולשרוד את החום.