למה אנחנו מנסים להרוס את החיממים של חדרי האמבטיה (בכוונה)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. בגלל האדים העבים שנוצרים מהמקלחת החמה והלחות התמידית, חדר האמבטיה הופך למעשה לביצה. עבור חיממים בעלי הספק גבוה, זו סיבה לאסון. כל חור קטן בחוסמים יכול לגרום לקצר חשמלי או להרס של הרכיבים החשמליים. אנחנו לא רוצים לקוות שהמכשיר יחזיק מעמד. אנחנו מעדיפים להרוס אותו במעבדה שלנו, במקום שהוא יהרס בתקרה שלכם. המאבק נגד הלחות אדי המים הם ערמומיים – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר, שאפילו לא ניתן לראות אותם. אם החוסמים אינם מושלמים, הלחות חודרת פנימה ופוגעת במעגלים החשמליים או בקצוות של צינורות הקוורץ. זו הסיבה שהחיממים נהרסים. כדי למנוע זאת, אנחנו מכניסים את המכשירים לתנאי חום ולחות קיצוניים. זה נשמע מתוחכם, אך למעשה זה פשוט אומר לשים את החיממים ב”סאונה של גיהנום”. אנחנו מחזירים את המכשירים לתנאים אלה במשך שבועות. זה מחקה שנות שימוש אמיתיות, אך בזמן קצר בהרבה. זה מאפשר לנו לראות בדיוק איפה חודרים המים, כך שנוכל לתקן את הבעיה. הבעיה נמצאת בחיבורים רוב החיממים נהרסים בנקודות החיבור. אנחנו משתמשים בחוסמים מיוחדים ובמעטפות מצופות כדי למנוע את חדירת המים. אך החיבורים בין הזכוכית למתכת חייבים להיות מושלמים. על ידי יצירת לחץ על חיבורים אלה בתנאי לחות גבוהה, אנחנו יכולים לדעת האם החומרים שמשמשים לבידוד יחזיקו מעמד, או אם המעטפת תתעוות כשהטמפרטורה עולה. החלק הקשה: בין אוורור לחיסום הבעיה היא שאם חוסמים את המכשיר יותר מדי כדי למנוע את חדירת המים, החום נלכד בתוך המכשיר. אם הרכיבים הפנימיים לא יכולים לנשום, החוטים החשמליים עלולים להימס. זו בעיה של איזון. אנחנו משנים את העיצוב עד שאנחנו מוצאים את הנקודה האידיאלית – מספיק חוסם כדי לעמוד בתנאי האדים, אך מספיק פתוח כדי שהרכיבים החשמליים יוכלו להתקרר. אנחנו ממשיכים ללחוץ על המכשירים עד שהם נשברים. זו הדרך היחידה להבטיח שלאחר ההתקנה, לא תצטרכו לחשוב על זה יותר.